אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד

 הי  !

למה בחרתי בסיסמא של ארבעת המוסקטירים לפוסט הראשון שלי ?

כי בשבילי זאת הסיסמא של כל מי שמשתתף ברשת החברתית בכלל וברשת של בלוגר בפרט ורוצה

לפרוש כנפיים ולעוף על הבמה. אבל לא רק. כי יש עוד מיליון מטרות ויעדים שאתם בטח רוצים לעוף

אליהם....אז בואו נתחיל.

ראשית כדאי לכם לדעת שלהיות על הבמה זה קודם כל בשבילכם. בשביל האמירה המיוחדת והקול

המיוחד שלכם. אם לא תהיו על הבמה קודם כל בשבילכם לא תהיו עליה בכלל. תתחילו לראות בסרטים

או בריאליטים  את   ה כ י ף   של כל שחקן או שחקנית שהמצלמה שמה עליהם עין. מי שלא מופיע בכיף

לא עובר את המסך ונופל. ומי שלוקח בסוף את הקופה ושובה את לב הקהל זה מי שיש לו את הכי  פ א ן

על הסט, ומי שאורות הבמה מכוונים אליה רוב הזמן. בקיצ הצלחה והערצה באה למי שעולה על הבמה

קודם כל בשביל עצמה ובשביל ההגשמה העצמית שלה.  אחר כך בגלל האומץ שלך לעמוד מול הספוטים

ןהאורות. ורק בסוף אולי בשביל הפרסום והתהילה. וגם אם יש כאלה שמצליחים לעלות על הבמה רק בשביל

הפרסום והכסף,השקר הזה לא מחזיק והם עפים מהבמה באותה מהירות שעפו עליה. ואז קוראים להם זמר

של שיר אחד ושחקנית של סרט אחד. שמעתם על זה ? אפשר לעבוד על חלק מהעולם כל הזמן ועל כל

העולם חלק מהזמן אבל אי אפשר לעבוד על כל העולם כל הזמן ! זה לא שלי, זה של לינקולן שהיה הנשיא

הכי גדול של אמריקה. אז אם אתם רוצים לעוף אל הבמה אבל לא לעוף ממנה תתחילו לראות את הקשר

 שהאמנים יוצרים עם הקהל . איך אמנים גדולים כמו מדונה או פול מקרטני מהביטלס נותנים כבוד

למעריצים לפני ההופעה ובאמצע ובסוף ההופעה. ולכן הם נשארים על הבמה  פ ו ר  א ו ו ר  א נ ד  א ו ו ר .

אז זאת גם ההזדמנות להודות לעדי ברוכת הכישרון שעיצבה והקימה את הבלוג הזה כדי שתהיה לכם ולי

במה ראויה לעוף עליה. כבוד עדי !

                                                         ובשביל כולכם  ה צ ל ח ה  !

                                                                   זאביק